<h1>חוקות הדיינים סימן צ"ו</h1>
<h2>דף צד.</h2>
כל תנאי (שהוא) [שהיה] מעשה מתחלתו התנאי בטל והמעשה קיים כיצד כגון שא"ל הרי זה הכלי יהי' שלך או הילך מעות אלו על תנאי שתעשה לי כך וכך הרי הכלי או המעות שלו אעפ"י שלא עשה לו אותו דבר שהתנה עמו משום דכיון שאינו כתנאי בני גד ובנ"ר אינו תנאי והמעשה הוא קיים שהרי כל תנאי מתנאי ב"ג וב"ר אנו למדים אותו והתנאי של בני גד ובני ראובן התנאי היה קודם המעשה דכתיב [במדבר ל"ב] ויאמר משה אליהם אם יעברו ב"ג וב"ר אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני ה' ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם בארץ כנען הרי מצינו מפורש מהפסוק שהתנאי הוא קודם למעשה ומכאן למדנו כל התנאים כלם שצריך שיהיה התנאי קודם למעשה כך מפורש במציעא בפ' השוכר [צ"ד ע"א] ובמס' ביצה בפ' יו"ט [כ' ע"א] וכן פסקו הראב"ד והרמב"ן ז"ל ולעולם אעפ"י שאמר המעשה קודם לתנאי אינו מתבטל התנאי בכך ולעולם התנאי קיים, אבל הרז"ה בעל המאור ז"ל כתב דאעפ"י שלא עשה המעשה אלא שאמר אתן לך כך וכך על מנת שתעשה לי כו"ך שהתנאי בטל והמעשה קיים.
